נוביק ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק דין

1.זהו ערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן – "החוק") לגריעת השיק האחרון במניין השיקים בהודעת ההגבלה (ההודעה צורפה כנספח א' לערעור) מיום 21/07/13 שמספרו 2690680 (להלן – "השיק") בסך של 2,000 ₪ לטובת אמנה חברה לבניין ופיתוח בע"מ (להלן – "אמנה") אשר לא כובד בהעדר כיסוי מספיק במועד הצגתו לפירעון.

2.לטענת המערערים , בחודש דצמבר 2012 בוטלה מסגרת האשראי בחשבון אצל המשיב (להלן-"הבנק") . בנסבות אלו, פקידת הבנק עדכנה טלפונית באופן שוטף את המערער בהגיע חיוב לחשבון , בהרשאה לחשבון או בשיק , על מגבלה למנוע הגבלה של החשבון ולהבטיח כיסוי בחשבון. בהתאם להודעה כאמור, דאג המערער להפקיד כספים בחשבון כפי שנהג בפועל בנוגע לתשעה השיקים הראשונים בהודעת ההגבלה . לעניין השיק הנדון לא נמסרה למערער הודעה טלפונית לפי ההסדר שנהג בינו ובין הבנק, כי אם נמסרה רק הודעה טלפונית ביום 17/07/13 ע"י מנהלת תחום אשראי בבנק ריטה, על הרשאה לחשבון. באותה שיחה סוכם שהמערער יפקיד ביום 21/07/13 את הסכום הנדרש. רק ביום 21/07/13 נודע למערער במפתיע על הגשת השיק לפירעון , דבר שנעשה לטעמם של המערערים בטעות ע"י המוטב בשיק "אמנה" הואיל והסכום שולם לאמנה במזומן במועד מוקדם (אישור מאמנה צורף כנספח ג' להודעת הערעור). אילו הודיעה פקידת הבנק על השיק שהוגש לפירעון בשיחה ביניהם מיום 17/07/13 או בשיחה טלפונית אחרת , היה המערער ממהר בו ביום להפקיד סך של 2,000 ₪ לחשבון.

3.בנסיבות אלו טוענים המערערים כי יש לגרוע את השיק הן בשל טעות כאמור בסעיף 10 (א)(1) לחוק והן בהתאם לסעיף 10 (א)(3) לחוק לאור קיומו של הסדר ביניהם ובין הבנק בנוגע לניהול החשבון (סעיפים 16-19 לתצהירו של המערער).

4.הבנק, דחה את טענות המערערים בתשובה לערעור. לטענתו, לא היה בסיס כשלהו להנחה השגויה של המערערים לפיה הבנק יכבד את השיק בהיעדר כיסוי מספיק. המערערים התחייבו בהסכם האשראי שלא לחרוג ממנו ומשבוטלה מסגרת האשראי היה עליהם לדאוג לכיסוי מספיק בחשבון לפני מועד הגשת השיקים והרשאה לחיוב כמתחייב בהסכם בין הצדדים ולפי הוראות המפקח על הבנקים (ניהול בנקאי תקין הוראה 325).

5.הבנק אישר בתגובתו כי היו מקרים בהם ניתנה למערערים הגדלה זמנית של מסגרת האשראי ו/או אישורי חריגה . פנייתם בנוגע לשיקים מושא הודעת ההגבלה מלמדת כי היה ידוע להם שלא יכובדו שיקים שהוצגו לפירעון בחריגה. יתירה מכך, נשלחה אליהם התראה לאחר סירוב של חמישה שיקים ראשונים בהודעת ההגבלה ולפיכך, היה על המערערים לדאוג לכיסוי מספיק לאחר שהותרו כאמור ואין יסוד סביר להנחה השגויה שלהם כי השיק יכובד. בנסבות אלו משנוצרה יתרת חובה בחשבון בסך של 2,701 ₪ עם הפקדת השיק וביטול מסגרת האשראי, דין הערעור להידחות.

הבנק הוסיף וטען כי אין זה מעניינו שאלת זכותו של צד ג'- "אמנה" להפקיד את השיק וככל שהיתה טעות מצד אמנה בהפקדתו, בדין צורף שיק למניין השיקים בהודעת ההגבלה.

דיון והכרעה:

6.הבנק, לא תמך את תגובתו בתצהיר ופקידת הבנק, לא התייצבה להעיד על מנת לסתור את טענות המערערים ובפתח הדיון הודיע הבנק, כי אינו מבקש לחקור את המערער על תצהירו.

7. סעיף 10(א)(3) לחוק מקנה לבית המשפט סמכות לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו בנסיבות בהן: "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשלו כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו".

אין חולק כי לא היתה יתרה מספקת בחשבון בעת הצגת השיק והמערערים טוענים כאמור בסיפא של אותה הוראה בדבר קיומו של הסכם בינם ובין הבנק בנוגע לעדכון והודעה באופן שוטף ככל שמוגש שיק בהיעדר כיסוי מספיק והפקדה בהתאם לכך.

8.לא נסתרה גרסתו של המערער לפיה הוא עודכן טלפונית באופן שוטף על מצב החשבון כאמור בתצהירו , דבר הנתמך בהתנהגות הבנק שאישר בכתב התשובה כי היו מקרים בהם ניתן אשראי זמני עד לכיסוי יתרת חוב אף שהדבר נעשה לשיטתו לפנים משורת הדין. חיזוק לכך נימצא מעיון בדפי החשבון (נספח ב' להודעת הערעור, כדוגמת הפקדה מיום 10/07/13 ומיום 11/07/13 ) בהפקדה במזומן בסכום תואם בסמוך ביותר למועד הגשת השיקים שהביאו ליתרת חובה. ההפקדה שביצע המערער ביום 21/07/13 לאור ההודעה הטלפונית על החזר חיוב בהרשאה לחשבון מיום 18/07/13 , גם היא מלמדת על נוהג והסדר שנהג בינו ובין הבנק. במסירת ההודעה הטלפונית היה גם משום מצג לפיו נידרש כיסוי רק בגין ההרשאה לחיוב בהיעדר הודעה כנהוג בין הצדדים כפי שהוכח, בדבר השיק שהופקד.

9. בנסבות אלו ובהתאם למסכת העובדתית הוכח כי היה נוהג והסדר בין הצדדים לפיו התאפשרה חריגה זמנית בחשבון אשר המערער דאג בכל פעם מחדש לכיסוי בחשבון מידית, בהתקבל הודעה טלפונית מהבנק לגבי יתרת חובה, מה שלא נעשה בנוגע לשיק.

10. לפיכך, אף שנכונה טענת הבנק לפיה לא מוטלת עליו אחריות לפי החוק ולפי הוראות המפקח להודיע בכתב או בעל פה ללקוח על שיק שהופקד ללא כיסוי מספיק או על הרשאה שנתנה בחריגה, משנוצר הסכם בינו ובין הלקוח עליה ניתן ללמוד מהתנהגותם היה בידי המערערים יסוד סביר להניח שהבנק יכבד את השיק מכוח אותו הסכם. נכונים הדברים בפרט לאור התנהלותו של המשיב אשר גם לאחר מועד משלוח ההתראה הראשונה על סירוב של 5 שיקים (הודעה מיום 12/11/12) המשיך בהתנהלות לפיה נמסרת הודעה טלפונית ומיד לאחריה מופקד שיק במזומן (ראו הפקדות בחודש יולי 2013).

11. "בדיון במסגרת סעיף 10 (א) לחוק, יתכן שנגיע למסקנה , כי הציפיה הלגיטימית של הלקוח המסוים הגיעה לדרגה כזו, שהיה לו יסוד סביר להניח כי יש חובה על הבנק לפרוע את השיק" (מאמרו של השופט יצחק עמית , "חוק שיקים ללא כיסוי" , התשמ"א – 1981, הפרקליט מ"ד חוברת ג', עמ' 470-479). לפיכך אף שאין חובה משפטית לבנק לכבד שיק בחריגה, משהוכח כי הוא פעל בשונה מהציפייה של המערערים לפיה הבנק לא ישנה ממנהגו עמו גם אם הדבר נעשה לפנים משורת הדין, הוא יצר אצל הלקוח יסוד סביר להניח שהוא חויב לפרוע את השיק.

12. תכליתו של החוק, לצמצם את גריעת השיקים ללא כיסוי (ראו מבוא להצעת חוק 2060, 238) להבטחת השמירה על האינטרס הציבורי להגנה מפני שיקים ללא כיסוי ומניעת פגיעה בחוסנו של אמצעי תשלום זה (רע"א 10683 טאניס מיכאל חברה לבניין ועבודות אבן בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל [פורסם בנבו] 23/12/07).

הצורך בהגנה על האינטרס הציבורי בנוגע ליציבות אמצעי תשלום בשיק, יש לתן לו משקל נמוך משעסקינן בנסבות בהן המוטב בשיק, קיבל את הסכום במזומן מהמערערים עובר להפקדתו. אילולא הוצג אותו שיק, לא היתה נמסרת הודעת ההגבלה.

לאור האמור וכך גם משיקולי הצדק, אין לפגוע באופן לא מידתי במערערים במתן הודעת ההגבלה (ראו: בש"א (ירושלים) 7001/03 חיון יעקב נ' בנק לאומי לישראל [פורסם בנבו]).

13. לפיכך דין הערעור להתקבל.

בהתאם לקביעותיי , אני מורה על גריעת שיק שמספרו 2690680 ממנין השיקים בהודעת ההגבלה.